פסק-דין בתיק תע"א 3211-07

1.         לפנינו בקשה למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי על הנתבעת להעסיק את התובעת בחוזה בכירים, ובמתח דרגות 42-43 מחודש 7/01. כמו כן נתבעים הפרשי שכר בסך של 485,852 ש"ח, ופיצוי בגין עגמת נפש ונזק בלתי ממוני בסך של 50,000 ש"ח.

2.         ואלו העובדות הרלבנטיות לעניין, בקליפת אגוז:

                                 א.         התובעת עובדת בשירות המדינה למעלה מ-37 שנים, מ-12/99 ועד לעת הזו, והינה מנהלת תחום בכירה (גמלאות) במשרד האוצר באגף החשב הכללי (רשימת מוסכמות מיום 30.03.08).

                                  ב.         מתח הדרגות של משרת התובעת מגיע עד דרגה 43. התובעת נמצאת בדרגה 43+ (רשימת מוסכמות, מיום 30.03.08).

                                  ג.          כיום התובעת כפופה למר גדעון אליאס - מנהל מינהלת הגמלאות, המועסק בחוזה בכירים (רשימת מוסכמות, פר' 30.03.08).

                                  ד.         בחודש 9/02 נעשה שינוי ארגוני, ובעקבותיו אוחדו מנהל הגמלאות ותחום הסדרי גמלאות בחשב הכללי ליחידה אחת. היחידה החדשה היא "מינהלת הגמלאות", והתובעת עובדת ביחידה זו.

                                 ה.         מר מוטי מרוז, שהיה בתקופה הרלבנטית לתביעה סגן בכיר לחשב הכללי, המליץ לאשר לתובעת מכסה בת 10 כוננויות לפחות לנוכח מורכבות תפקידה (נספחים א'-ג' לכתב התביעה). כמו כן התקיימו מספר מפגשים שבהם נדונה בקשת התובעת לקבלת חוזה בכירים (נספחים ז' ו-ט' לכתב ההגנה). אלו יפורטו בהרחבה בהמשך.

                                  ו.          במהלך שנת 2002 התנהל נגד התובעת הליך משמעתי (ד"מ 85/02), ובסיומו הוגש נגדה כתב אישום בגין עבירות אלה: היעדרות מן העבודה בלי להחתים כרטיס נוכחות ביציאה; העברת דיווחים על שעות עבודה רציפות אשר לא תאמו את שעות עבודתה בפועל, ובחלקן נסעה התובעת לביתה ולמקומות אחרים, מבלי לדווח על יציאותיה.

                                  ז.          גזר הדין בעניינה של התובעת ניתן ביום 13.06.04, והושתו עליה העונשים הבאים: נזיפה חמורה, הקפאת דרגה (דרגה 42 מתוך מתח דרגה של עד 43) למשך חצי שנה, והפקעת מחצית המשכורת הקובעת (נספח ה' לכתב ההגנה).

3.         השאלות הניצבות לפתחנו הן אלה:

א.         האם עומדת התובעת בתנאים הנדרשים לקבלת חוזה בכירים.

ב.         האם ניתנה לתובעת הבטחה מנהלית בעניין זה, ואם כן האם ההבטחת תקפה?

ג.          האם תפקיד התובעת הינו שווה ערך לתפקידו של מנהל האגף לפרישה וגמלאות בנציבות שירות המדינה (להלן - נש"מ), כמשמעו בחוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996 (להלן - חוק שכר שווה), והאם הסירוב להעסיקה בחוזה בכירים, בנסיבות אלה, הינו בגדר אפליה אסורה.

ד.         בכפוף לאמור לעיל, האם זכאית התובעת להפרשי שכר ופיצוי בגין עוגמת נפש ומה שיעורם.

טענות הצדדים יפורטו להלן.

4.         בחינת זכאות התובעת להעסקה באמצעות חוזה בכירים

התובעת טוענת כי יש להעסיקה בחוזה בכירים, בין היתר, בשל הבטחה שנתן לה מר מרוז והחשב הכללי דאז. כמו כן זכאית היא לכך בשל היקף סמכויותיה, מורכבות תפקידה ובכירותו. הנתבעת טוענת מנגד, כי בעניינה של התובעת לא מתקיימים התנאים המצטברים הנדרשים לצורך העסקה לפי חוזה בכירים וכי לא ניתנה לה הבטחה כנטען.

5.         המקור הנורמטיבי להעסקת עובדים בחוזה בכירים הינו סעיף 40 לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959 (להלן - חוק המינויים), אשר זו לשונו:

"...שום דבר האמור בחוק זה אינו בא למנוע את הממשלה לעשות חוזה מיוחד עם אדם שיועסק בשירות המדינה במקרים ולפי תנאים שייקבעו בתקנות על פי המלצת ועדת השירות ובהתייעצות עם ועדת העבודה של הכנסת; בעשיית חוזה מיוחד כאמור תיוצג הממשלה על ידי נציב השירות...".